החלטה בתיק מ"ת 33481-08-11 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, רבאח טאהא ומוחמד עבד אלמג'יד (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין; ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (שתי עבירות); עבירה של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיס חיוב (שתי עבירות). 

בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 2.8.11, סמוך לשעה 22:30, הגיעו שני המשיבים ברכב לאזור שדרות הבנים בקרית ביאליק. אחד המשיבים ירד מן הרכב, ניגש אל מאחורי הגב' גרדה סאבו, ילידת 1936 (להלן: " המתלוננת"), תפס בעורפה, הפילה על הכביש, אחז בתיקה, משך בכוח את התיק מידה ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיהם של המשיבים נגרמו למתלוננת: שבר בכתף ימין, שפשופים בקדמת הברכיים ופצע בשפה העליונה.

בתום מעשי השוד, ניסו המשיבים למשוך כספים באמצעות כרטיסי אשראי ששדדו, אך לא נחלו שם בהצלחה, וכרטיסי האשראי נבלעו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה שעניינה החלטתי זו, למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בדיון שהתקיים בעניינם של המשיבים ביום 28.8.11, בפני כב' השופטת צילה קינן, הסכימו הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה שיש בהם לייחס המעשים למשיבים, וכן לקיומה של עילת מעצר, אם כי עתרו לשחרר המשיבים לחלופת מעצר, זאת בעיקר לנוכח העדר עבר פלילי למשיבים. כב' השופטת קינן, לאחר שסקרה הראיות לכאורה, והעלתה על הכתב עיקר האמור בפסיקה ביחס לחומרת העבירות המיוחסות למשיבים, ובהתאם לכך נתנה דעתה למסוכנות העולה מהמשיבים, החליטה לבחון עניינם של המשיבים בידי שירות המבחן, אשר ייתן דעתו לרקע של המשיבים ולנתוניהם האישיים, וכן יבחן התאמת חלופת המעצר המוצעת בעניינם.

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.10.11 הוגשו תסקירי המבחן בעניינם של המשיבים. מהתסקיר בעניינו של המשיב 1, עולה כי המדובר בבחור צעיר, שככלל שמר על אורח חיים נורמטיבי ונמנע ממעורבות פלילית. עוד עולה, כי המשיב אינו בעל דפוס התנהגות עברייני וסבירות הישנות המעשים הינה נמוכה. כך גם עולה כי חווית המעצר העכשווית, תרמה לחידוד גבולות המותר והאסור ביחס למשיב, וכי המשיב יהיה נכון להימנע מהפרת איסורים, וכן יוכל לעמוד בתנאי השחרור, ככל שיוטלו. מעבר לכך, תסקיר המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת בעניינו של המשיב, בבית הוריו, ומצא אותה כראויה.

מהתסקיר בעניינו של המשיב 2, עולה כי עד אירוע עברייני זה, המשיב ניהל אורח חיים נורמטיבי, ועבד באורח קבע למחייתו. אם כי בהתחשב בפער הקיים בין התנהלותו הנורמטיבית של המשיב טרם מעצרו, לבין חומרת המעשים המיוחסים לו, התקשה תסקיר המבחן לשלול אפשרות הישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד, וככלל שירות המבחן התקשה להעריך את דפוסי התנהגותו ואישיותו של המשיב. עם זאת, תסקיר המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת, ומצא כי המדובר בחלופת מעצר ראויה, וכן מצאה כחלופת מעצר המתאימה למשיב 2 חרף התנהלותו הבעייתית.

במעמד הגשת תסקיר המבחן, הופיעו בפני המפקחים המוצעים לחלופת המעצר, והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית.   

בתום שמיעת במפקחים, חזרה המבקשת על בקשתה, לעצור המשיבים עד תום ההליכים. לגישתה המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים למשיבים לא סובלת שחרור לחלופת מעצר. ברצונה של המבקשת להמחיש את חומרת המעשים, היא הפנתה לתמונת המתלוננת, ולתעודה הרפואית המלמדת על השבר שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשי השוד, וכן להיעדר היכולת לטפל בשבר עקב גילה של המתלוננת. וכן חזרה המבקשת, וציינה כי המדובר במעשה שוד מתוכנן מראש, שנעשה כנגד אישה מבוגרת, ללא כל התחשבות בקורבן העבירה, נתונים שלגישת המבקשת מצדיקים מעצר המשיבים עד תום ההליכים. המבקשת התייחסה בנוסף לתסקיר המבחן שהוגש כנגד המשיב 2, וטענה כנגד ההמלצה לשחרר המשיב 2 לחלופת המעצר המוצעת, זאת לנוכח מסקנת התסקיר עצמו, לפיה לא ניתן לשלול אפשרות להישנות מעשים פורצי גבולות.

באת כוח המשיב 1, הבהירה כי המדובר בשלב מעצר עד תום ההליכים, בו בית המשפט אינו מטיל עונש אלא נותן משקל לאפיק המניעתי. לגישתה, המדובר בחלופת מעצר ראויה, אשר נבחנה על ידי שירות המבחן ונמצאה כמתאימה להוות חלופת מעצר למשיב 1.

בא כוח המשיב 2, הוסיף על דברי חברתו, והפנה לגישתם הערכית של משפחת המשיב אשר התנערה ממעשה המשיב, לומר כי המדובר במשפחה נורמטיבית שיש להעדיף לשחרר המשיב 2 לחיקה. בא כוח המשיב 2, התייחס לדברי המבקשת בכל הקשור לתפקוד ההורים לפני האירוע, ומסר כי אין ההורים לפני האירוע, כהורים לאחר האירוע ולאחר שידעו על מעשי העבירה.

לאחר ששקלתי כל הנסיבות הקשורות לאירוע, נסיבותיהם האישיות של המשיבים וטיבם של המפקחים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לשחרר המשיבים לחלופת המעצר המוצעת בעניינם.

בלי להקל ראש במעשים שבוצעו על-ידי המשיבים והחומרה הרבה העולה מהם, הרי שעל אלו לבוא לידי ביטוי במסגרת גזר הדין, ולא בשלבי המעצר, כך בית המשפט חזר והדגיש את נחיצות בחינת חלופת המעצר גם בעבירות חמורות כל עוד יש בחלופה לאיין המסוכנות. וכך נאמר:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" [בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06)].

כאמור לעיל, תסקיר המבחן, פירט את נסיבותיהם האישיות של המשיבים, ובא בהמלצה לשחררם. אמנם, תסקיר המבחן בעניינו של המשיב 2, התקשה להעריך את דפוסי התנהגותו של המשיב 2, ובהתאם התקשה לשלול את הישנות המעשים, וזאת לנוכח הפער בין התנהלות המשיב 2 טרם מעצרו, התנהלות הניתנת להגדרה כהתנהלות נורמטיבית, אל בין המעשים החמורים בהן מואשם המשיב 2. אכן, אדם העובד למחייתו בצורה קבועה, ללא הסתבכויות בחוק, ובעל דפוסי התנהגות נורמטיביים, נהנה מחזקת הנורמטיביות וניתן להעריך כי אדם כזה ימשיך בהתנהלותו הנורמטיבית. אם כי מעשי עבירה חמור ומתוכנן, שנעשה על ידי אדם "נורמטיבי" שולל בעליל את חזקת הנורמטיבית ממנה נהנה אדם כזה, שכן חרף התנהלותו הנורמטיבית הוא ביצע מעשי עבירה מתוכנן, מכאן כי קשה להעריך את סיכויי הישנות המעשים בעתיד, על ידו. אך, אין בכך לומר כי אין חלופת מעצר שתוכל להתאים, ובהתאם לנטרל הסיכון הנובע ממנו. כך על אף פוטנציאל הישנות המעשים על ידי המשיב 2, הרי שפוטנציאל זה מעוכב ונדחק, בהימצאותם של מפקחים נורמטיביים המודעים לבעייתיות התנהגותו של המשיב 2, מפקחים הנמצאים בנוכחות מלאה ובכל שעות היום, בסביבתו של המשיב 2.

זאת ועוד, ועל אף המסוכנות הנלמדת ממעשי המשיב 2, ועל אף אי יכולתו של שירות המבחן לשלול הישנות מעשים אלו בעתיד, הרי שיש לזכור כי אין חלופת המעצר אלא מרחב של איזונים בין סיכונים. כך שלא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר, [ראו לעניין זה: בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09). פסקה 10 להחלטת השופט מלצר; בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09) פסקה ח' להחלטת כב' השופט רובינשטיין].

מעבר לכך, הרי שבמקרה דנן ולאחר התרשמות תסקיר המבחן מהמפקחים ואף התרשמותי האישית, אני סבור כי המפקחים ראויים וכן יש להם היכולת ליישם המצופה והמוטל עליהם במסגרת תפקידם כמפקחים.

לבקשת בית המשפט הבהיר גם שירות המבחן כי לגישתו ניתן להסתפק באמצעי הפיקוח המקוטבלים ואין צורך בתגבורם ע"י איזוק אלקטרוני. מסקנה זו מקובלת עלי, לאחר התרשמותי מהמפקחים, ובכפוף להבטחת בטוחות ראויות.